אלף חתיכות אז הלכו אחריו

 

אני לא זוכר את שיעורי התנ"ך כשיעורים מהנים במיוחד.  אפילו בקטעים המגניבים, כמו למשל חזון העצמות היבשות, המורה הצליחה לשעמם.

עכשיו תארו לכם שבתחילת השיעור היו משמיעים לנו את השיר הבא:

אין ספק שזה היה גורם לנו ליותר עניין והנאה, כי "הנביא יחזקאל ידע איך לכייף".

יחזקאל
מילים: חיים חפר
לחן: שמוליק קראוס

אנו בעד הנביא יחזקאל
נלך אחריו עם תרמיל ומקל
אל כל מקום שאותנו יביא
הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא

אל אל אל יחזקאל

אח, איזה גבר אח, איזה איש
שתי העיניים כאבן תרשיש
עם מלאכים הוא אכל ושתה
הוא ואלוהים כמו אני ואתה!

איך הוא דיבר על מיני תועבות
איך הוא הרביץ נאומים ברחובות
איזה מילים ואיזה ביטויים
אך העם צחק לו ורץ לבילויים!

הוא אז חלם שהוא טס על גלגל
בין עננים בוערים כחשמל
שני מלאכים הוא חיבק וליטף
הנביא יחזקאל ידע איך לכייף!

לילה אחד כשעיניו עצומות
בא אל בקעה מלאה עצמות
עצם אל עצם חיבר ואסף
אלף חתיכות אז הלכו אחריו!

מומלץ מאוד לקרוא את ספר יחזקאל – יש שם דברים מגניבים כמו תיאור מרכבת אש (או שמא חללית?) המלאכים (או שמא "חייזרים"?) ותופעות אטמוספיריות  מוזרות (חשמל), ביטויים שהפכו למטבעות לשון ("אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", למשל)  ועוד.

הנביא יחזקאל פוגש בחללית של חייזרים. כריכת גליון 12, המימד העשירי. איור: אבי כץ

הנביא יחזקאל פוגש בחללית של חייזרים. כריכת גליון 12, המימד העשירי. איור: אבי כץ

 

מסתבר, אגב, שהשיר נפסל בזמנו לשידור בשל זלזול ברגשות הקהל הדתי. אני דווקא חושב להיפך – השיר מאדיר את הספר ועושה זאת בצורה כיפית.

השארת תגובה

מתויק תחת ישראלי, שנות ה-60

ליל חניה

בתור מי שגר לעת עתה בניו יורק, ליל חניה משמעו חיפוש של שעה אחר חניה.

אבל השיר "ליל חניה" הוא רחוק מזה לאין שיעור, כמובן.

המילים של נתן אלתרמן כל כך מורכבות, דו משמעיות ונוגעות עמוק בלב. אני במיוחד אוהב את הביצוע של פסטיבל הזמר והפזמון 1973:

אני מקשיב לשיר הזה הרבה לאחרונה. אני אוהב את המלודיה המורכבת (שחיבר יאיר רוזנבלום) . למרות ששמעתי את השיר כבר פעמים רבות, אני עדיין לא מצליח לשיר אותו יחד עם הקובץ המתנגן. למעשה, את חלק מהמילים היה לי קשה לפענח  רק מהשירה והייתי צריך לחפש אותן ברשת.

איכשהו, תמיד קישרתי את השיר למלחמה מהעת התנ"כית, אולי בגלל המילה "ממלכה" שמופיעה בשיר. רק עכשיו גיליתי שאלתרמן כתב את השיר אחרי מלחמת העצמאות, שם חווה את זוועות המלחמה.

ליל חניה

מילים: נתן אלתרמן
לחן: יאיר רוזנבלום

ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.

ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.

ליל חניה, ליל זמר…

בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.

על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.

ליל חניה, ליל זמר…

עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.

גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל…

———

מילה חדשה ומגניבה שלמדתי: "צוען" – מלשון צועני

השארת תגובה

מתויק תחת ישראלי, שנות ה-70

אז תן לנו עוד רגע

"כבר אחרי חצות" הוא השיר הראשון שאילנית ביצעה, אי אז בסוף שנות ה-60.  עם קול עמוק ומדהים ומילים מקסימות, איך אפשר שלא להתאהב?

כל מי שמבלה לילה רומנטי עם אהובת נפשו  מתאכזב  כשהבוקר בא. יש איזשהו קסם  בשעות הקטנות האלה שאחרי חצות – העולם שקט, החושך מרגיע את העיניים וניצנוצי הכוכבים משרים שלווה ומפסיקים את התרוצצות המחשבות בראש.

יום אחד, משהו בגיק שבתוכי עשה "קליק" וחיבר את השורה הראשונה של השיר למשהו אחר לגמרי, ואז נכתב לו פילק על… נו, כל גיק יודע מה אסור לעשות אחרי חצות!

כבר אחרי חצות

מילים: עמוס אטינגר

לחן: נורית הירש

כבר אחרי חצות,
עוד לא כיבו את הירח.
כי לפני כיבוי אורות
אורות של כוכבים,
נותנים עוד רגע קט לאוהבים.

מחר יהיה זה יום חדש
ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות?
אז תן לנו עוד רגע,
רק עוד רגע
אף על פי שכבר אחרי חצות.

כבר אחרי חצות,
עוד לא כיבו את הירח.
כי לפני כיבוי אורות
אורות של כוכבים,
נותנים עוד רגע קט לאוהבים.

כבר אחרי חצות,
עוד לא הדליקו את הבוקר.
כי לפני שמנקים
את האתמול מן הרחובות
נותנים עוד רגע קט לאהבות.

מחר יהיה זה יום חדש…

כבר אחרי חצות,
עוד לא הדליקו את השמש.
כי לפני שמחלקים
את העיתון והחלב
נותנים לנו עוד רגע שנאהב.

מחר יהיה זה יום חדש…

——

ביטויים שמעלים חיוך על שפתי וגורמים לי לעוף על פני הדמיון: "עוד לא כיבו את הירח" ו- "עוד לא הדליקו את השמש"

השארת תגובה

מתויק תחת ישראלי, פילק, שנות ה-60

רע לתפארת

את השיר "וידוי" שמעתי פעמים רבות בעבר, לרוב בביצוע של יהודית רביץ. אבל  רק לפני שנה ממש הקשבתי למילים – והצטמררתי.

אני, אגב,  מאוד אוהב דווקא את הביצוע של אילנה רובינא.

השיר מתאר בצורה נהדרת את חייה (ומותה) של אישה מוכה, ממש לפי התבנית הסטנדרטית:  "עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף" "וידעתי המוות יבוא מידך" אבל גם "ידעתי שאין לי אוהב מלבדך".  אותה תערובת מוזרה ולא ברורה לי של אהבה ושנאה, תחושת חוסר האונים, של זה מה שהגורל ייעד לה.

שיר מדהים.

אגב, אילנה רובינא היא בתו של אלכסנדר פן (המשורר).

לפי וויקיפדיה, השיר נכתב בשנת 1941, לכבוד יום הולדתה של רעייתו,  אך פורסם רק בשנת 1971.

גם אני כותב שירים לרעייתי, אבל בדרך כלל הם קצת יותר שמחים ו/או רומנטיים…

 

וידוי
מילים: אלכסנדר פן
לחן: סשה ארגוב

מעילי הפשוט ופנס על הגשר,
ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם
כך ראית אותי ראשונה, התזכור?
והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים,
כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים
וכאל מים ולחם אלי תחזור.

בענינו המר, בעבור אותך זעם
גם למוות אתה קיללתני לא פעם

וכתפי הקרות רעדו משמחה
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שיובילו אותך בגללי בנחושתיים
וגם אז לבבי לא יסור מעמך

כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת

רק אותה אהבה עניה וסוררת,
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה
הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה אות באות

וקינאתי לך ובחושך ארבתי
ושנאתי לך ועד דמע אהבתי
וביתנו שמם מחיוך ומצחוק
ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב
עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף

ואדע כי חשבת עלי מרחוק
ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת
והלכת לעד ואני נושאת ילד
רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים

שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים
ואני בפניך אביט ואומר
כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה אות באות

הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך
וידעתי: המוות יבוא מידיך
ואני מחכה ומצפה לזיוו
הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער
או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער
אבל לא מידי זר – מידיך יבוא
וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני

בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני
ואומר: הנה באתי מנדוד בשבילי
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שאבוא לביתך בעצמך עיניים
עד אשר ישאוך בדרך אלי

כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, יהיה אות באות

השארת תגובה

מתויק תחת ישראלי, שנות ה-70

כולם רוצים שירים פשוטים

בתחילת שנות ה-80 שלמה גרוניך כתב שיר מחאה שאני מאוד מזדהה איתו.

גרוניך כתב אותו בתגובה לעורך גל"צ שטען שהשירים של גרוניך מורכבים מדי ומחאתיים מדי. השיר הפך ללהיט והאירוניה אבדה בים הפופולריות…

יותר מדי שירים היום הם שירים פשוטים. שפה פשוטה ודלילה. מנגינה לא מעניינת ואף שבלונית.

כבר הרבה זמן מדגדג לי לכתוב על השירים שאני אוהב לשמוע.  אז קחו…

שירים פשוטים

מילים ולחן: שלמה גרוניך

כולם רוצים שירים פשוטים

שירים בשני אקורדים

כולן דורשות מילים פשוטות

שלא אומרות לי שום דבר.

יוצאים לרקוד

רוצים לשמוח

לא לחשוב יותר מידי

לשיר בשני קולות

שעם ישראל עוד חי.

כולם יושבים בבית קפה

מאזינים לרדיו

וכל השעה החדשות

אחר כך יש פרסומות. (ככה זה)

שומרים על כושר גבוה

זורקים עיתון וקונים חדש

רואים משחק השבוע

ונפגשים עם כולם בשבת במסיבה בשכונה.

כולם רואים שעה טובה

ומוחאים כפיים

אך השעה היא די רעה

תראו איך שאני נראה.

רוצה לבכות רוצה לצרוח

אך את זה לא ישדרו

להיות נחמד כדאי

כי עם ישראל עוד חי.

כולם רוצים שירים פשוטים – אז קחו, אז קחו….

בדיוק כמו גרוניך, גם אני רוצה לצרוח כשאני שומע שירים כמו , אם נקח דוגמה מהעת האחרונה, המועמדים בקדם אירוויזיון האחרון או רוב השירים בתחום ה"מוזיקה מזרחית".  במקרה האחרון, זה לא רק המילים, זה גם הסלסולים שחייבים לתקוע בכל מקום, והקול הבכייני. זה משגע אותי.

אז מה אני כן אוהב לשמוע?

שירי עבריים כמו של פעם (למשל, ציוני הדרך, ברשת ג' בימי שישי מ-3 עד 5 אחה"צ, או "שבת עברית" ב-103FM כל שבת).

במוזיקה הלועזית, אני מחבב שירי שנות ה-60 וה-80, כיף לי לשמוע שירי מחזות זמר.

אני מקשיב למוזיקה קלאסית (כן, גם אופרות) וסביר שאכתוב גם על זה.

ואם לא די בטעם המוזר שלי, אני גם חובב מדע בדיוני ופנטסיה, ועל כן מאוד מתחבר למוזיקה המיוחדת של הז'אנר הזה, שנקראת פילק.

השארת תגובה

מתויק תחת ישראלי, שנות ה-80