בתחילת שנות ה-80 שלמה גרוניך כתב שיר מחאה שאני מאוד מזדהה איתו.
גרוניך כתב אותו בתגובה לעורך גל"צ שטען שהשירים של גרוניך מורכבים מדי ומחאתיים מדי. השיר הפך ללהיט והאירוניה אבדה בים הפופולריות…
יותר מדי שירים היום הם שירים פשוטים. שפה פשוטה ודלילה. מנגינה לא מעניינת ואף שבלונית.
כבר הרבה זמן מדגדג לי לכתוב על השירים שאני אוהב לשמוע. אז קחו…
שירים פשוטים
מילים ולחן: שלמה גרוניך
כולם רוצים שירים פשוטים
שירים בשני אקורדים
כולן דורשות מילים פשוטות
שלא אומרות לי שום דבר.
יוצאים לרקוד
רוצים לשמוח
לא לחשוב יותר מידי
לשיר בשני קולות
שעם ישראל עוד חי.
כולם יושבים בבית קפה
מאזינים לרדיו
וכל השעה החדשות
אחר כך יש פרסומות. (ככה זה)
שומרים על כושר גבוה
זורקים עיתון וקונים חדש
רואים משחק השבוע
ונפגשים עם כולם בשבת במסיבה בשכונה.
כולם רואים שעה טובה
ומוחאים כפיים
אך השעה היא די רעה
תראו איך שאני נראה.
רוצה לבכות רוצה לצרוח
אך את זה לא ישדרו
להיות נחמד כדאי
כי עם ישראל עוד חי.
כולם רוצים שירים פשוטים – אז קחו, אז קחו….
בדיוק כמו גרוניך, גם אני רוצה לצרוח כשאני שומע שירים כמו , אם נקח דוגמה מהעת האחרונה, המועמדים בקדם אירוויזיון האחרון או רוב השירים בתחום ה"מוזיקה מזרחית". במקרה האחרון, זה לא רק המילים, זה גם הסלסולים שחייבים לתקוע בכל מקום, והקול הבכייני. זה משגע אותי.
אז מה אני כן אוהב לשמוע?
שירי עבריים כמו של פעם (למשל, ציוני הדרך, ברשת ג' בימי שישי מ-3 עד 5 אחה"צ, או "שבת עברית" ב-103FM כל שבת).
במוזיקה הלועזית, אני מחבב שירי שנות ה-60 וה-80, כיף לי לשמוע שירי מחזות זמר.
אני מקשיב למוזיקה קלאסית (כן, גם אופרות) וסביר שאכתוב גם על זה.
ואם לא די בטעם המוזר שלי, אני גם חובב מדע בדיוני ופנטסיה, ועל כן מאוד מתחבר למוזיקה המיוחדת של הז'אנר הזה, שנקראת פילק.
שירים פשוטים 